<h1>הבתים — שערי תענית שער שלישי</h1>
<h2>דף ו:</h2>
יש מן הגדולים שכתב, רביעה ראשונה אם ירדה בקרקע טפח אין צריך להתענות, בד"א בקרקע שאינה עבודה, אבל עבודה עד שתרד בקרקע שלשה טפחים, פחות מכן צריך להתענות. ויש מי שאמר, שאם ירדה טפח אפילו בעבודה ולא התחילו להתענות אין מתחילין. אבל אם התחילו להתענות אין מפסיקין עד שתרד בקרקע שלשה טפחים. יש מי שכתב, גשמים שירדו ברביעה שניה כדי לגוף בהם פי חבית, אין בהם משום ועצר. ויש מי שבאר זה, ברביעה שלישית, שבראשונה ושניה אין בהם עצירה.
הר"ש כתב, גשמים שירדו קודם קריאת שמע של לילה הואיל וירדו ביום אין בהם משום ועצר, אבל אם ירדו גשמים קודם זמן קריאת שמע של בקר, יש בהם משום ועצר. ויש מי שבאר זה לענין קבלת תענית, שאם קבלו תענית מפני הגשמים וירדו הגשמים קודם ועצר של לילה שהוא ליל התחלת התענית אין בו משום ועצר, ואין צריך להתענות, אבל אם ירדו גשמים קודם ועצר של בקר יש בו משום ועצר, ומשלימין תעניתם, הביאנו דברים אלו לפי (שאינו) [שראינו] קצת מן המבארים שבארו זה לענין פסק כפי הדרך שכתבנו. והר"ם והרי"ף ורבים מן הפוסקים לא הביאו דבר זה. ויראה לי שדעתם בזה שלא נאמרו ענינים אלו לעניני התעניות, אלא להודעת העתים.
<h2>דף י.</h2>
הרי שלא ירדו גשמים כל עיקר מתחלת ימות הגשמים, אם הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו [גשמים], מתחילין תלמידי חכמים בלבד להתענות שני וחמשי ושני, וכל התלמידים ראויים לכך, לר"ם. יש מן הגדולים שכתב שכל מי שראוי למנותו פרנס על הצבור, אע"פ שאינו תלמיד חכם, הרי הוא בכלל היחידים. ואע"פ שאמרו היחידים מתענין לא [אמרו] אלא שהם חייבין להתענות, אבל אם רצו שאר העם להתענות עמהם הרשות בידם.
הגיע ראש חדש כסלו ולא ירדו גשמים, בית דין גוזרין שלש תעניות על הצבור, שני וחמישי ושני, ומותרין לאכול ולשתות בהן כל הלילה. ואנשי משמר אין מתענין עמהם, מפני שהם עוסקין בעבודה, וכל העם נכנסים בבתי כנסיות ומתפללין וזועקין ומתחננין כדרך שעושין בכל התעניות, לר"ם.
<h2>דף יא:</h2>
כל תעניות שגוזרין על הצבור בחוצה לארץ, אוכלין בהן בלילה, ודינם כדין שאר התעניות, שאין גוזרין על הצבור תענית כעין צום כפור, אלא בארץ ישראל בלבד, (ובגליל) [ובגלל המטר], ובאותן עשר תעניות שהן שלש אמצעיות ושבע אחרונות, לר"ם. ממה שבאר הר"ם נראה שמה שאמרו, אין תענית צבור בבבל אלא תשעה באב בלבד, נאמר לענין אכילה מבעוד [יום] ולכל תעניות אמצעיות ואחרונות. והראב"ד באר, מה שאמרו אין תענית צבור בבבל, שאינן אסורין במלאכה [מפני] שהן עניים, ולא ברחיצה וסיכה מפני שאין האויר בריא, ולא בנעילת הסנדל. נראה לפי באורו, שאין בבל כדין ארץ ישראל שאוכלין בהן מבעוד יום.
<h2>דף יב:</h2>
בשלש תעניות אלו כל העם אסורין ברחיצת הגוף בחמין, אבל פניו ידיו ורגליו מותר, לפיכך נועלין את המרחצאות ואסורין בסיכה, ואם להעביר הזוהמא מותר. ואסורין בתשמיש המטה, ובנעילת הסנדל בעיר אבל בדרך מותר לנעול. ומתפללין בבתי כנסיות וזועקין ומתחננים כשאר תעניות, לר"ם. כתב הרב בעל השלמה, שבשלש תעניות אלו מתפללין עשרים וארבע ברכות. ודברי הר"ם נראין עיקר, שאין מתפללין עשרים וארבע ברכות, אלא בשבע תעניות אחרונות.
עברו אלו ולא נענו, בית דין גוזרין על הצבור שלש תעניות אחרות, שני וחמישי [ושני]. ובשלש אלו אוכלים ושותין מבעוד יום כדרך שעושין בצום כפור. ואנשי משמר מתענין קצת היום ולא משלימין. ואנשי בית אב [ו]הם העוסקין בעבודה באותו היום, לא היו מתענין כל עיקר. ובשלש תעניות אלו כל העם אסורין בעשית מלאכה ביום, ומותרין בלילה, לר"ם. יש מן הגדולים שכתב, שאפילו פועלים גוים אסורין לעשות מלאכה ביום בבית ישראל, הואיל ודמו אותה לעצרת.
עברו אלו ולא נענו, בית דין גוזרין שבע תעניות אחרות על הצבור, שני וחמישי ושני, [וחמישי ושני וחמישי ושני]. וכל שאסור בשלש אמצעיות, אסור באלו השבע האחרונות, ויתרות אלו השבע עליהן, שבאלו מתריעין, ומתפללין ברחוב העיר, ומורידין לפניהם זקן להוכיח העם כדי שישובו מן דרכם. ומוסיפין (שלש) [שש] ברכות בתפלת שחרית ובתפלת המנחה, ונמצאו מתפללין עשרים וארבע ברכות. ונועלין החנויות. ובשני מטין לעת ערב ופותחין את החנויות, אבל בחמישי פותחין כל היום מפני כבוד השבת. ואם יש בחנות שני פתחים, פותח אחד ונועל אחד. ואם יש בחנות אצטבה לפניו, פותח כדרכו ואינו חושש. ובאלו השבע בלבד עוברות ומניקות מתענות, אבל בשאר התעניות אין עוברות ומניקות מתענות. ואע"פ שאין מתענות אינן מענגת עצמן בתפנוקין, אלא אוכלות ושותות כדי קיום הולד. ובשבע תעניות אלו אנשי משמר מתענין ומשלימין, ואנשי בית אב אין מתענים ולא משלימין, לר"ם. רבים מגדולי המבארים והפוסקים כותבין שאין עוברות ומניקות מתענות אלא (בשבע) [בשלש] אמצעיות בלבד. ופסק הר"ם נראה לנו עיקר.
עברו אלו ולא נענו, ממעטין במשא ובמתן, ובבנין של שמחה, כגון, ציור וכיור, ובנטיעה של שמחה כגון הדס ואוהלין. וממעטין בארוסין ובנשואין, אלא אם כן הוא צריך לפריה ורביה. וכל מי שקיים מצות פריה ורביה, אסור לו לשמש מטתו בשני רעבון. וממעטין בשאלת שלום בין אדם לחברו, ותלמידי חכמים עומדין כמנודין ונזופין למקום, ועם הארץ שנתן לו שלום מחזירין לו בשפה (רכה) [רפה] ובכובד ראש, לר"ם. יש מן הגדולים שפסק שאפילו מי שאין לו בנים אסור לשמש מטתו בשני רעבון אלא בליל הטבילה. ואסור לאדם לאכול בשני רעבון כדי שבעו. וכל המרעיב עצמו בשני רעבון נצול ממיתה משונה.
תלמידי חכמים חוזרין ומתענין לבדם, חמישי ושני וחמישי, עד שתצא תקופה של ניסן. אבל לא הצבור, שאין גוזרין על הצבור מפני עצירת גשמים יותר משלש עשרה תעניות אלו. וכשיחידים מתענין עד שיצא ניסן, מותרין לאכול בלילה ומותרין בעשית מלאכה, וברחיצה, בסיכה ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המטה, כשאר כל התעניות. ומפסיקין לראשי חדשים. ולפורים. יצא ניסן של תקופה והוא כשהגיע השמש לתחילת (שהרי) [מזל שור] אין מתענין, שאין הגשמים בזמן הזה אלא קללה, הואיל ולא ירדו כלל מתחלת השנה, לר"ם.
<h2>דף יד:</h2>
כל הדברים שאמרנו בסדר תעניות אלו, הוא כשמתענין מפני הגשמים, אבל על שאר פורעניות מתענין עד שיענו. וכן זמן תעניות אלו שאמרו לגשמים הוא בארץ ישראל וכל הדומה לה. אבל מקומות שעונות הגשמים שלהם קודם שבעה עשר במרחשון או אחר זמן זה, כשיגיע זמנן ולא ירדו גשמים, יחידים מתענין שני וחמישי ושני, ומפסיק[ים] בראשי חדשים בחנוכה ופורים, ושוהין אחר כך כמו שבעה ימים, ואם לא ירדו גשמים בית דין גוזרין על הצבור שלש עשרה תעניות שאמרנו.
<h2>דף טו.</h2>
כתב הראב"ד, בכל תענית צבור היתה בו תפלת נעילה, בין בראשונות בין באחרונות. ואני תמה, בתשעה באב, או אפילו בשלשה הצומות, כיון שתענית הוא לכל ישראל, מפני מה אין מתפללין תפלת נעילה, והלא מעמדות שאינם [אלא] לאחד מאלף מישראל מתפללין בהם תפלת נעילה. ואיפשר מפני שאין התעניות האלו אלא לאבילות ולצורך שעה, לפיכך אין בהם תפלת נעילה יתרה. ואם מתפללין לצורך שעה, אומר אני, שמתפללין נעילה. בקצת ספרי הר"ם [פ"ד תענית הי"ח] נמצא וכל תענית מתעניות שגוזרין על הצבור מתפללין תפלת נעילה בכל מקום.
עברו אלו ולא נענו, בית דין גוזרין שבע תעניות אחרות על הצבור, שני וחמישי ושני, [וחמישי ושני וחמישי ושני]. וכל שאסור בשלש אמצעיות, אסור באלו השבע האחרונות, ויתרות אלו השבע עליהן, שבאלו מתריעין, ומתפללין ברחוב העיר, ומורידין לפניהם זקן להוכיח העם כדי שישובו מן דרכם. ומוסיפין (שלש) [שש] ברכות בתפלת שחרית ובתפלת המנחה, ונמצאו מתפללין עשרים וארבע ברכות. ונועלין החנויות. ובשני מטין לעת ערב ופותחין את החנויות, אבל בחמישי פותחין כל היום מפני כבוד השבת. ואם יש בחנות שני פתחים, פותח אחד ונועל אחד. ואם יש בחנות אצטבה לפניו, פותח כדרכו ואינו חושש. ובאלו השבע בלבד עוברות ומניקות מתענות, אבל בשאר התעניות אין עוברות ומניקות מתענות. ואע"פ שאין מתענות אינן מענגת עצמן בתפנוקין, אלא אוכלות ושותות כדי קיום הולד. ובשבע תעניות אלו אנשי משמר מתענין ומשלימין, ואנשי בית אב אין מתענים ולא משלימין, לר"ם. רבים מגדולי המבארים והפוסקים כותבין שאין עוברות ומניקות מתענות אלא (בשבע) [בשלש] אמצעיות בלבד. ופסק הר"ם נראה לנו עיקר.
<h2>דף טו:</h2>
הגיע ראש חדש כסלו ולא ירדו גשמים, בית דין גוזרין שלש תעניות על הצבור, שני וחמישי ושני, ומותרין לאכול ולשתות בהן כל הלילה. ואנשי משמר אין מתענין עמהם, מפני שהם עוסקין בעבודה, וכל העם נכנסים בבתי כנסיות ומתפללין וזועקין ומתחננין כדרך שעושין בכל התעניות, לר"ם.
עברו אלו ולא נענו, בית דין גוזרין על הצבור שלש תעניות אחרות, שני וחמישי [ושני]. ובשלש אלו אוכלים ושותין מבעוד יום כדרך שעושין בצום כפור. ואנשי משמר מתענין קצת היום ולא משלימין. ואנשי בית אב [ו]הם העוסקין בעבודה באותו היום, לא היו מתענין כל עיקר. ובשלש תעניות אלו כל העם אסורין בעשית מלאכה ביום, ומותרין בלילה, לר"ם. יש מן הגדולים שכתב, שאפילו פועלים גוים אסורין לעשות מלאכה ביום בבית ישראל, הואיל ודמו אותה לעצרת.
בשלש תעניות אלו כל העם אסורין ברחיצת הגוף בחמין, אבל פניו ידיו ורגליו מותר, לפיכך נועלין את המרחצאות ואסורין בסיכה, ואם להעביר הזוהמא מותר. ואסורין בתשמיש המטה, ובנעילת הסנדל בעיר אבל בדרך מותר לנעול. ומתפללין בבתי כנסיות וזועקין ומתחננים כשאר תעניות, לר"ם. כתב הרב בעל השלמה, שבשלש תעניות אלו מתפללין עשרים וארבע ברכות. ודברי הר"ם נראין עיקר, שאין מתפללין עשרים וארבע ברכות, אלא בשבע תעניות אחרונות.
<h2>דף יט.</h2>
צבור שהיו מתענין על הגשמים וירדו להם גשמים, אם קודם חצות [ירדו], לא ישלימו. אלא אוכלין ושותין ומתכנסין וקורין הלל הגדול, שאין אומרין הלל הגדול אלא בנפש שבעה וכרס מלאה. ואם אחר חצות, הואיל ועבר רוב היום בקדושה, ישלימו תעניתם. וכן אם היו מתענין על כל צרה ועברה, על שמד ובטל, אם קודם חצות לא ישלימו. ואם אחר חצות ישלימו, לר"ם. כתב הראב"ד, לא נאמר זה אלא בתענית של גשמים, שהגשמים הואיל וירדו אינן צריכים להם עכשו אלא מרובה, לפיכך אין צריכין להשלים. אבל צרה, או שמד, אע"פ שבטל ישלים. ופסק הר"ם עיקר, ודבר זה יתבאר ברחבה. ירדו להם גשמים עד מתי יהיו יורדין ויפסיקו צבור תעניתם, משירדו בעומק הארץ טפח, ובחרבה, אך בבינונית טפחיים, ובעבודה עד שירדו בעומקה שלשה טפחים.
<h2>דף כה:</h2>
צבור שהיו מתענין על הגשמים וירדו להם גשמים, אם קודם חצות [ירדו], לא ישלימו. אלא אוכלין ושותין ומתכנסין וקורין הלל הגדול, שאין אומרין הלל הגדול אלא בנפש שבעה וכרס מלאה. ואם אחר חצות, הואיל ועבר רוב היום בקדושה, ישלימו תעניתם. וכן אם היו מתענין על כל צרה ועברה, על שמד ובטל, אם קודם חצות לא ישלימו. ואם אחר חצות ישלימו, לר"ם. כתב הראב"ד, לא נאמר זה אלא בתענית של גשמים, שהגשמים הואיל וירדו אינן צריכים להם עכשו אלא מרובה, לפיכך אין צריכין להשלים. אבל צרה, או שמד, אע"פ שבטל ישלים. ופסק הר"ם עיקר, ודבר זה יתבאר ברחבה. ירדו להם גשמים עד מתי יהיו יורדין ויפסיקו צבור תעניתם, משירדו בעומק הארץ טפח, ובחרבה, אך בבינונית טפחיים, ובעבודה עד שירדו בעומקה שלשה טפחים.
<h2>דף כו.</h2>
כתב הראב"ד, בכל תענית צבור היתה בו תפלת נעילה, בין בראשונות בין באחרונות. ואני תמה, בתשעה באב, או אפילו בשלשה הצומות, כיון שתענית הוא לכל ישראל, מפני מה אין מתפללין תפלת נעילה, והלא מעמדות שאינם [אלא] לאחד מאלף מישראל מתפללין בהם תפלת נעילה. ואיפשר מפני שאין התעניות האלו אלא לאבילות ולצורך שעה, לפיכך אין בהם תפלת נעילה יתרה. ואם מתפללין לצורך שעה, אומר אני, שמתפללין נעילה. בקצת ספרי הר"ם [פ"ד תענית הי"ח] נמצא וכל תענית מתעניות שגוזרין על הצבור מתפללין תפלת נעילה בכל מקום.
